"יצאתי משם בנאדם שונה לחלוטין מאיך שנכנסתי לשם."
מגיל צעיר השתוקקתי להיות ידוע מאז שאני זוכר את עצמי נהגתי לרקוד מול המראה, ולהעניק "נאומי זכייה " כאילו זכיתי באוסקר... בכל טקס של בית הספר הייתי עולה לבמה, ותמיד קיבלתי מחמאות, אך מעולם לא חשבתי שגם אני אהיה זמר ידוע ומוערך.
כשבגרתי ,הבנתי שמרבית האנשים הולכים לעבודה מדי בוקר, חוזרים לקראת הערב וחיים את חייהם בשלווה ונורמליות. קצת אנשים באמת זוכים להגשים את חלומם ולהיות זמרים מפורסמים - ותמיד אלה שהצליחו נראו לי אפופים בזוהר כוכבים - כאילו הם בורכו באיזו תכונה מקורית ומסתורית, מכושפת אולי, שאפשרה להם להצליח.
אז עבדתי בחברת משלוחים, וה בת זוג שלי עבדה כפקידה, והחיים התנהלו בשגרה סבירה ובלי הפתעות מיוחדות. יכולנו לחיות ככה עוד שישים שנה, עד שכתבה קטנה באינטרנט משכה את עיניי. זו היתה כתבה ששיבחה מרכז לימודי בשם לנדמרק אדיוקיישן, ואמרתי לעצמי, יאללה, ליום הולדת עשרים וחמש אני ארשום את עצמי ללנדמרק אדיוקיישן.
יצאתי משם בנאדם שונה לחלוטין מאיך שנכנסתי לשם.
יש ימים שבהם להכיר אנשים שחושבים, בשגגה כמובן, שמרכזי לימוד הם סוג של מקום שיכול לעשות לך שטיפת מוח. ואני שואל, ממה האנשים האלה חוששים? האם התפתחות וצמיחה רגשיים הם משהו מאיים? אני מניח שכן, זה מאיים על מי שנשאר מאחור.
אחרי שעברתי את הפורום של לנדמרק, הבנתי המון דברים, לא רק על החיים אלא גם על עצמי. יצאתי מלנדמרק אדיוקיישן בתחושה מוזרה שאני מתעופף מעל פני האדמה,כאילו הוענק לי המפתח להבנת האנושות. בסופו של דבר זה כל כך לא מסובך! אם היינו עדיין בתקופה הפרימיטיבית שלנו, לא היינו צריכים מקום כמו לנדמרק אדיוקיישן כי היינו קשובים לעצמנו.
החיים המודרניים גרמו לנו ללמוד לא לסמוך יותר על החושים שלנו, להיצמד לסטיגמות שדחפו לנו כל חיינו, לגעור בעצמנו אם אנחנו מעיזים לחלום... בפורום של לנדמרק למדתי שזה לא רק בסדר לחלום, חובה עלי לחלום! לנדמרק אדיוקיישן חיבר אותי לעצמי האמיתי, הילד המוכשר והחולם שהייתי לפני שהחברה לימדה אותי שאסור לחלום כי זה מגוחך.
נולדת בשכונה קשת יום ואתה עובד כשליח? אל תעיז אפילו לחלום שתהיה עשיר כי ]ילגלגו עליך ויגידו שאתה אידיוט. למזלי בלנדמרק אדיוקיישן הצטיידתי בכלים חזקים מאד, ודבר ראשון מה עשיתי כשיצאתי משם? הלכתי הביתה וישבתי לכתוב כמה שירים. נטלתי הלוואה - הוריי היו בשוק ממני אבל לא היה לי אכפת - והקלטתי שלושה שירים.
שלחתי אותם למפיק מפורסם , וכל התקופה המשכתי לעבוד כשליח. המפיק חיבר אותי עם סוכן, והסוכן חיבר אותי עם חברת תקליטים.
השיר הראשון שלי השתלט על הרדיו. אין ילד שלא מכיר את שמי. את ההלוואה שילמתי מזמן. אני אדם מאושר, וכל הסובבים אותי מאושרים.
ולחשוב שהייתי יכול להמשיך ולהיות שליח מתוסכל...
תודה, לנדמרק אדיוקיישן.
