לפני כשנתיים פוטרתי מעבודתי, אך בלי להתמהמה התקבלתי לעבודה אחרת. אני ממרקר את האירוע הזה, בגלל ועבודה אף פעם לא היתה בשבילי סוג של כיף או רצון להשקעה.לא היה חשוב לי מאד באיזה תחום אעבוד, ובגלל זה תמיד היתה לי עבודה. מה שמציעים - יאללה.
העיקר שאקבל משכורת. לא היה לי חשוב למצוא עבודה שאהיה מסופק ממנה, ואם מודים בכך - לא ידעתי כלל שזה יכול להיות. מרבית התפקידים שלי כללו - באופן מובן - סוג של התנהלות אוטומטית, פקידותית, סגורה בחדר סגור - ושלא ניצלה אפילו רבע מהיכולת שהייתי סבור שיש בי כשעוד
הייתי צעיר ומלא תקווה. זה היה סביר מבחינתי - גם אני, בהתאם למקום העבודה שלי, לא ניצלתי אפילו חלקיק מהכשרונות שלי. בעומקי לבי, תמיד הגדרתי את עצמי כמין באמצע כזה.
למדתי ועבדתי אבל מעודי לא הייתי תלמיד מבריק, וגם לא קיבלתי פרס כעובד מצטיין. משהו בי היה תקוע. הייתי בבעיה: לא הייתי מספיק דכאוני בשביל לעשות איזה מהפך מוחלט בחיי, ולא הייתי מספיק מסופק בשביל להגדיר את עצמי כ"אדם שבאמת חי". האמת היא , חייתי מיום ליום, מעבודה לעבודה.
בלי ידיד נפש אמיתי, בלי סיפוק מהעבודה, החיים פשוט בוזבזו על פני.
לידי אנשים התחתנו, ילדו, שמחו טסו לחוץ לארץ או הפליגו ליוון .... כולם חיו חיים שלמים ומספקים ואני חשתי שרק אצלי משהו לא משוחרר. הייתי נשוי אך לא באושר, הילדים שלי היו טרודים בעניינם ולא לגמרי נתנו לי תשומת לב ... לא הבנתי מה בעצם קורה אתי, והאמת, לא הייתי משוכנע שיש איזו שהיא בעיה. הייתי בטוח שככה זה. אחיה במין בינוניות חונקת עד שאמות.
בבוקר בהיר, כמו כל הדברים המשובחים באמת, לחלוטין במקרה, ראיתי בדו שיח בין שתי חברות שלי. ענת, היתה גרושה מרירה, שנהגה לספר את כולנו בסיפורים על כך שבעלה לשעבר לא משלם דמי מזונות, שהילדים שלה מופרעים , שקשה לה ועצוב לה... זמן מה קודם לכן הבחנתי שהדיווחים של ענת מתחילים להישמע שונה לחלוטין. לפתע היא התחילה לדבר על שמחה בחיים. בשיחה שאליה צותתי הבנות שוחחו על מקום בשם הפורום של לנדמרק. ענת זקפה את כל השינוי הגדול שעברה לזכות החברה הזאת, וסיפרה שהיא השתנתה מהשורש בזכותם. מה זה הפורום של לנדמרק? שאלה אותה החברה, ואני עקבתי בתשומת לב אחרי השיחה , עד שהן עברו לדבר על משהו אחר.
התבשלתי כמה ימים עם התחושה הספקנית, של לשאול, לא לשאול מה זה הפורום של לנדמרק. ידעתי שאם ענת תתן לי מידע לגבי הפורום של לנדמרק, זה יהפוך לי את החיים. כנראה היתה לי תחושה כזו שהפורום של לנדמרק היא לא עוד מחברת הדרכה שקוראים בסקרנות אבל שוכחים מזה אחרי כמה שעות . ידעתי בתחושה עמוקה שזה משהו שישנה לי את החיים, ולא הייתי משוכנע שאני מוכן להפוך לי את החיים. וכך עבר כמעט שבוע, ואז, ביום חמישי בשעה ארבע אחרי הצהריים - חייגתי לענת. שאלתי אותה מה זה הפורום של לנדמרק, וציינתי שהבחנתי שהיא מאד השתנתה בזמן האחרון. הרגשתי את החיוך שלה דרך הטלפון... היא התוודתה לי שנכון, היא עברה קורס בפורום של לנדמרק ונרשמה לקורס נוסף. קצת התפלאתי איך היא, שתמיד קיטרה על חוסר במזומן , שורפת כסף ככה על משהו שאינו אוכל או חוגים לילדים, וגם אמרתי לה את זה. היא שתקה מספר שניות וענתה את התשובה הבאה, אותה לעולם לא אשכח:
"אתה זוכר איך פעם הייתי עצובה, ולא היה לי כסף, ולא היתה לי זוגיות, והילדים שלי ביאסו אותי, ורבתי כל הזמן עם אבא שלי, וחשתי מסכנה ועצובה ובודדה? אחרי שנרשמתי לפורום של לנדמרק הבנתי שהבחירה להיות אומללה היא בחירה שעשיתי. המאמנים של הפורום של לנדמרק גרמו לי להבין שכל מה שהאמנתי בו, הוא בעצם שגוי. למשל תמיד האשמתי את אמא שלי בחוסר היכולת שלי להתמודד.
חשבתי שאמא שלי דפקה אותי בכך שפינקה אותי מדי ולכן יצאתי לא מוכנה לחיים. ובכן, בפורום של לנדמרק למדתי לשנות את החשיבה הזו - ולהבין שיכולתי - במקום לחשוב על עצמי ככשלון בתחום הזוגי להבין שהנה, איזה יופי שהיה לי האומץ לצאת מנישואים לא מספקים, ולהבין שזה בזכות העובדה שאמא שלי העניקה לי קו זינוק חזק, רכה ועם המון אהבה בחיים. נקודת המבט הרעננה והשונה הזו נתנה לי אומץ לחשוב על פתרונות יצירתיים לבעיות שלי, הרגשיות, הזוגיות והכלכליות. הבנתי שאני, שמגדלת את הילדים שלי לבד, אני שאקלית! ניגשתי לבוס שלי ודרשתי קידום והעלאה במשכורת והכי חשוב, יציאה לקורסים מקצועיים במסגרת העבודה שיתנו לי אפשרות להתקדם עוד.נכנסתי לפורומים, קראתי חומרים - ולאט לאט השתניתי. פתאום נהייתי רגועה יותר, מכילה ומבינה יותר, ומה אתה חושב? זה השפיע לטובה גם על היחסים שלי עם הילדים שלי, וגם איפשר לי, סוף סוף, להכיר גבר איכותי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה