כשהחיים שלי היו הכי למטה, הפורום של לנדמרק עזר לי לעמוד על הרגליים בחזרה

מה קרה כשנוכחתי לדעת שאני פוגעת לעצמי את הסיכויים להיות מאושרת  בחיים?

  

לפני כשלוש שנים ישבתי בבית מובטלת, ולא הספקתי לייבב. פוטרתי ממקום עבודה שחיבבתי מאד, ולמרבה הפתעתי זה קרה אחרי שלושה חודשי עבודה. אפילו לא הספקתי להראות מה אני מסוגלת, מה אני יודעת לעשות, וכבר בישרו לי שנגמר. המשבר היה עמוק, גם מפני שזה היה מקום העבודה הרביעי שפוטרתי ממנו לאחר זמן קצר ביותר, וגם בגלל שמאד חיבבתי את האנשים שעבדו שם, והיו כמו חברים קרובים בשבילי. לא הבנתי מה גרוע בי, מה נותן לאנשים לחשוב שאני לא מצליחה לעבוד?

בשיחה נפש עם אח שלי,שהתבררה כעצה הטובה בחיי, נרשמתי ללנדמרק אדיוקיישן. שנה לפני כן הוא ואשתו עברו את הפורום הזה כדי לחזק את הזוגיות שלהם, ודיווחו על "כלים חדשים" והתנהגויות חדשות שמאד עוזרים להם בזוגיות ובכלל. קצת  ליגלגתי עליהם בעומק לבי, בגלל  שמעולם לא האמנתי בהדרכה רוחנית או בכך שבגילי הקשיש, 31, מישהו עוד יכול ללמד אותי משהו... אבל מאחר והם שילמו בשבילי את הקורס, הלכתי. לא שהיה לי משהו מעניין יותר לעשות...

בלנדמרק אדיוקיישן התבקשתי לומר כמה מיליםעל עצמי.הסברתי לנוכחים שאני מפוטרת באופן תדיר   ממקומות עבודה, ושאני סבורה שזו לא בעיה של בעיות תקשורת אישיות מהסיבה ויש לי חבר, אותו חבר, כבר מגיל עשרים ואחת, ועד היום אנחנו ביחד. לאחר כמה הרצאות, ובזמן שאני  מדברת שוב מול הכיתה (מסתמן שהייתי התלמידה הכי פעלתנית שם!) הבנתי,לפתע במהלך  הדיבור,שאני למעשה לא יודעת על מה אני מדברת.יש לי אותו חבר מגיל עשרים ואחת? אז למה אנחנו לא חיים ביחד?מדוע אנחנו לא נשואים? אולי יש קשר בין חוסר היכולת שלי להתחייב לגבר שאוהב אותי, ובין חוסר היכולת שלי להחזיק מעמד במקום עבודה?

בעידוד קו המחשבה החדש שאימצתי בלנדמרק אדיוקיישן התחלתי לבחון את עצמי. האם באמת אני נותנת את המקסימום שאני יכולה למקום העבודה, או שאני מחבלת במאמציי בכוונה, כדי שיפטרו אותי וכך לא אצטרך לכרות אתם "ברית נאמנות", שזה מסתבר מה שמפחיד אותי יותר מכל?

התחלתי לחשוב על סצינות מסוימות בכל מיני מקומות עבודה. איך "שכחתי" דברים, איך איחרתי "לא בכוונה", איך  נסעתי לרומא לחופשה ספונטנית מבלי ליידע את הבוס שלי... אחר כך התחלתי לחשוב על הקשר שלי עם בן זוגי. האם אי פעם שידרתי לו שאני מעוניינת להתחתן אתו? או שאולי, שידרתי לו שהוא משהו חולף בשבילי?

בעודי יושבת המומה ונסערת מול המרצה הנהדר של לנדמרק אדיוקיישן, שדיבר על דפוסי חשיבה, נזכרתי שכשהחבר שלי רצה שנעבור לגור ביחד, הודעתי לו שטוב לי בדירה שלי ואין בכלל מה לדבר. כמו כן נזכרתי שרמזתי לו שוב ושוב על בחורים מהעבודה שלי, בכל פעם היה מישהו "חתיך", ש"התחיל אתי"...  הענקתי לבן זוגי את  ההרגשה שאני לא רצינית בקשר שלנו ושבהחלט יכול להיות שאתאהב מדי פעם ב גבר אחר.

כשנגמר הפורום של לנדמרק אדיוקיישן רצתי הביתה והתחלתי לכתוב על הנייר את  מסקנותיי. מזועזעת מעצמי  רצתי למקום העבודה של בן זוגי, ואמרתי לו שאני מתנצלת על כל מה שהיה, שאני אוהבת אותו מאד מאד ורוצה להיות רק אתו, שנכון שהייתי מרוחקת ו קרירה אבל זה רק בגלל שהיו לי הגנות עבות, ושלנדמרק אדיוקיישן לימד אותי  להסיר אותן ולעמוד חשופה ומכילה.

ואז בן זוגי  אמר לי - "ענבר, יש לי חברה כבר חצי שנה, אנחנו עומדים להתחתן".

הייתי בהלם ובכיתי. לא רק בגלל אובדן האהבה אלא גם בגלל ה טמטום והעיוורון שלי,שלא  ראיתי של בחור שלי יש קשר אהבה עם אשה אחרת, ושהתעלמתי מכל הסימנים כי שום דבר לא  עניין אותי.בכיתי  מהסיבה שבן זוגי בכלל לא חשב שאני בת זוגו אלא סוג של ידידה, בכיתי כי כל שנות  העשרים שלי נשרפו על חיים במין ואקום רגשי  בלי כלום כל כך. 

אבל הסוף של הסיפור שלי הוא טוב...

אני כיום בת 34, נשואה ויש לי תאומים מקסימים בני שבעה חודשים, עובדת בחברת הייטק כבר שנתיים וחצי. למה נזכרתי בסיפור הזה? כי בדיוק היום   הודיעו לי שהחליטו לקדם אותי לתפקיד  מנהלת, ו חשבתי לעצמי איזו דרך ארוכה עשיתי.

ולא עשיתי אותה לבד. לנדמרק אדיוקיישן היה  המדריך הרוחני שלי. אני תמיד  אומרת שלהציל חיים זה לא רק להציל ממוות פיזי, אלא גם ממוות רגשי. במובן הזה לנדמרק אדיוקיישן הצילו את חיי.