התבוננות שונה בחיים בעזרת הפורום של לנדמרק

שלום. קוראים לי חיים גיאת ונולדתי לפני כשנה.

אני מתכוון שאני בהחלט לא בן שנה וחצי, בוודאי כבר הבנתם זאת לבד... כוונתי היא שלפני שנה וחצי עברתי את הקורס של לנדמרק ונולדתי מחדש. התעוררתי. ראיתי את אשתי וילדיי באור חדש, כאילו מעולם לא ראיתי אותם קודם לכן. הפורום של לנדמרק לימד אותי לעשות ויתורים: למדתי לוותר על הכעס שהיה בי - רגש נוקשה ומעיק, שלא רציתי בו, אך הוא ליווה אותי כל כך הרבה שנים עד שכבר לא הכרתי את עצמי בלעדיו. מרגע שהוא הסתלק הפכתי להיות אדם קליל יותר שחי... יודעים מה? רציתי להגיד "חי את החיים הטובים", אבל אסתפק בלהגיד "פשוט חי", כי מה שהיה לי קודם לא נקרא חיים.

לפני שעברתי את הפורום של לנדמרק, הייתי רודף סדר ושלמות. 

באופן פרדוקסלי, מרוב שרציתי שהכל יהיה מושלם הפכתי את הכל לגרוע. בראייה לאחור הייתי איש קטן וממורמר. כן, לא מתבייש! קטן כי נתפסתי לפרטים הקטנים והלא חשובים וממורמר, כי בסופו של דבר, כלום לא התבצע לשביעות רצוני (כי מן הסתם, אי אפשר לצפות שאשה בת 45 ושלושה ילדים בגילאי העשרה יתנהגו בדיוק כמו שבא לך, ובכנות, מי אמר שהדרך שלך היא הדרך הנכונה היחידה להתנהג ולחיות?)

אתם יודעים מה זה בנאדם מקטין? זה גבר שלוקח אישה נהדרת, שמחה ואוהבת חיים כמו אשתי, ומקטין אותה. גוער בה. מחנך אותה. שואב ממנה את כל האנרגיות הטובות שלה עד שהיא הופכת להיות אשה מצומקת ועצובה. והכי גרוע בכל הסיפור הוא שאהבתי את אשתי וחשבתי שאני עושה בשבילה משהו טוב. אז למה התנהגתי בצורה שהכשילה את החיים שלנו ביחד?

אחרי שעברתי את הפורום של לנדמרק הבנתי שבעצם מבלי להבין מה אני עושה, הענשתי אותה על כך שהיא לא לוקחת את החיים בחומרה כמוני. הטריפה אותי הקלילות שלה, של "אל תדאג יהיה בסדר".

איך יהיה בסדר??? על כל דבר שהיא עשתה ולא היה לרוחי, הייתי מקים שערורייה. צועק, מאיים לעזוב את הבית, נותן דוגמאות לחוסר כשרותה כאמא ועוד.

הבית רעד מצעקות, אני ממש מתבייש להיזכר בכך – ולא בגלל שאני איש רע אלא בגלל שכל מה שהיא עשתה היה לא לא לרוחי. כל דבר אצלה נראה לי פסול, מגונה ומבולבל. לא עשיתי זאת כדי להקניט אותה, להיפך! הייתי בטוח שאני עושה למענה משהו טוב. מציל אותה אולי מעולמה המבולגן, שיגרום לה לחטוף קנסות, פיטורים, רכילויות ומה לא.

לפעמים הייתי רואה סתם לדוגמא דו"ח תנועה שלה שלא שולם, ומתפוצץ מעצבים. אחרי כמה דקות של צרחות, כשהיינו רבים, הייתי אומר לעצמי בתימהון "איך היא לא רואה שאני לטובתה??? הרי אם היא לא תשלם בזמן את דו"ח החניה שלה היא תיאלץ לשלם עליו קנס מוגדל, אני מנסה למנוע ממנה בעצם התרוצצויות, כאב לב ועוד". באופן מוטעה לחלוטין הייתי בטוח שהכעס שלי מאפשר לי להיות מי שאני.

גבר שמפרנס היטב את משפחתו, אחד ששולט בחייו! 

אחרי שעברתי את הפורום של לנדמרק הבנתי שאני לא זקוק לרגשות השליליים האלה כדי להיות מי שאני, להפך, הוא רק מסתיר את תכונותיי הנפלאות.

הכעס, שפעם הגדיר אותי מבלי שכמובן התכוונתי לכך, גרם לכולם סביבי להיות מתוחים, ולהתנהל בצורה לא בריאה ולא גלויה אתי.כשלמדתי לוותר על הכעס, למדתי לוותר על אותו חלק באישיות שלי שהאמין שיש רק דרך אחת להתנהל, בזוגיות ובעבודה. בלנדמרק אדיוקיישן למדתי הרבה דברים על עצמי, שמאפשרים לי כיום להתנהל טוב יותר בחיי היום יום, בזוגיות שלי עם אשתי, באבהות שלי, ביחסים עם הקולגות בעבודה וגם עם ההורים שלי.